בין תשעה באב לט"ו באב , ה 12-19/8, נקיים פרוייקט יחודי, הנותן מקום לנושא של התמודדות עם אובדן, ומוות, תוך כדי מקום  ליצירה, חיים, ואהבה. 

הפרוייקט נולד בשנה שעברה, תחת השם 'רוקדים שבעה', על ידי שירה ברוקנר, יזמית של מרחבי ריפוי ויצירה, מייסדת עמותת 'לילה כיום יאיר', שותפה להקמת 'גאגא', 'בין הצללים', ובבית המאזן קיסריה ׳דרך האמצע׳ ועוד פרוייקטים מגוונים. הולכת דרך, מבקשת ליצור מרחבים שיש בהם אפשרות להאט, לתת מקום לכאב ולחיים תוך מתן משך, שהות, מרחב, ועבודה הנובעת מהתפיסה שלנו כמהויות שיכולות ורוצות להתפתח דרך הגוף, הנפש , המוסיקה, היצירה, התודעה, הטבע, ועם אפשר, בתוך בית, וקהילה. 

​

מתוך מסע החיים האישי, והקולקטיבי, התעורר הרצון לתת יותר מקום למפגש עם התמה של אובדן, מוות, אבל, אשר הם חלק ממסע חיי. זאת מתוך מקום שמאמין שבהדרתם, מצטצמצמים גם החיים, וקטנה האפשרות לאהבה. 

המסע של שנה שעברה החל בתשעה באב בבמה פתוחה של סיפורים על מוות וריפוי, והסתיים בערב ט"ו באב בסלינה מנתור, בערב של 'רוקדים שבעה, רוקדים אהבה'. במהלך השבוע התקיימו התכנסויות שונות של עבודה בתנועה, במים, בכתיבה, במוסיקה, בקונסטלציה משפחתית, ימימה ועוד. לצד אלו, החלה התנסות ראשונה גם ברעיון של מיצג תנועה הנותן ביטוי לאינסופיות. לזמניות. ולנצחיות. דרך הגוף והיצירה. 

הכוונה היתה להמשיך וללדת בעולם עוד מרחבים כאלו  במציאות, וגם מקום וירטואלי שאפשר לפנות ולהפנות אליו בעת הצורך. 

 

אלא שאז הגיע השביעי לאוקטובר. ומלאה הארץ מוות. ונדרשו מרחבים אחרים. כך (ומעוד הרבה מנועים אחרים) נולד 'לילה כיום יאיר', עם שותפים יקרים,  שנתן מקום ובית לנפגעי הנובה ומסיבות הדרום, וצעירי העוטף. ונולדה עמותה. ומקום להיות בו יחד, עם כל מה שקרה. 

ובכל זאת, ועל אף, ולמרות, שהארץ שינתה את פניה... החלטתי גם השנה, לתת חיים ל'רוקדים שבעה'. #002.  שם שקשה להאמין שנקבע לפני השבעה באוקטובר, והרוקדים שלא חזרו ממנו. שם שעדיין מבקש בדיקה אם ניתן לחיות איתו, או יש צורך לעדן. או לשנות. אבל ברור, שגם השנה, אנשים, יותר אנשים, כולנו, צריכים יותר מרחבים כאלו. יותר קהילות. יותר בועות של אמת, ותקווה, וחופש לגעת בכאב. וגם בשמחה. 

אמן להגשמת חלומות. אמן לחיבורים.

אמן ליותר יחד בתוך החיים. אמן לאהבה.